אימי ליכטנפלד (שדה-אור)

מייסד הקרב מגע

אימי פיתח את השיטה על-פי העקרונות הבאים:

א. "לא להיפגע".

ב. "פעל לפי יכולתך, אך פעל נכון".

ג. "השתמש בידע לפי הצורך".

ד. "הדרך הפשוטה", שהיא "הדרך הקצרה ביותר והמהירה ביותר".

על פי אידיאולוגיה זו פיתח אימי תרגילים פשוטים ויעילים המתאימים לכל אדם בכל גיל.

בשנת 1971 הסמיך אימי לראשונה חגורות שחורות בקרב מגע הראשונים לקבל את הדרגה היו אלי אביקזר ז"ל ורפי אלגריסי יבדל"א.

בשנת 1974 פרש אימי מפעילות אקטיבית והעניק לאלי אביקזר ז"ל את המכון לקרב מגע בנתניה. אלי המשיך לפתח תרגילים תוך שמירת המוטו של אימי: "פעל כפי יכולתך, אך פעל נכון", כך שכל אדם, גם החלש, גם המוגבל, יוכל לבצע תרגילי הגנה עצמית.

בשנת 1976 המליץ אימי לצה"ל לגייס את אלי לצבא קבע, כראש מדור קרב מגע. עם כניסתו לתפקיד, פרץ קרב המגע בצה"ל והושרשה המודעות לחשיבות המקצוע. כמות הקורסים גדלה, כל מדריך כושר גופני חוייב בלימודי קרב מגע וחוייב בהדרכת קרב המגע ביחידות. תוך שירותו הצבאי, נסע אלי בשנת 1977 לגרמניה, להיבחן באייקידו. בסיום המבחנים זכה בדרגת חגורה שחורה מטעם הפדרציה האירופית.

בשנת 1978 נוסדה העמותה לקרב מגע. היה זה אלי אביקזר שניבחר להקים את הוועדות המקצועיות ואת וועדת הדרגות בהסתמך על כישוריו בקרב מגע וניסיונו כפעיל בהתאחדות הג'ודו.

בשנת 1981 נסע אלי עם אימי ומספר תלמידים לארצות הברית להופעה בת 45 ימים. בעקבות הנסיעה הגיעה קבוצה ראשונה מארצות הברית לקורס מדריכי קרב מגע במכון וינגייט.

בסוף שנות ה-80 החל תהליך היפרדות מהאגודה לקרב מגע ישראלי ורוב תלמדיו הבכירים של אימי ז"ל פרשו והקימו ארגונים עצמאיים. בעשורים האחרונים הקרב מגע הופץ לכל כנפי תבל כך ואומץ על ידי רוב גופי הביטחון המערביים.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת האנטישמיות גאתה בכל רחבי אירופה. בשל רקעו כמאמן וספורטאי בענפי הקרב נאלץ אימי להשתתף בקטטות רבות מול פורעים אנטישמיים שביקשו לפגוע ביהודים.

בשנת 1940 לערך ברח אימי מאירופה באוניית המעפילים "פנצ'ו" ונתפס על ידי הבריטים בטרם הגיעה האונייה ליעדה. אימי נשלח למחנה המעפילים בקפריסין ומשם גוייס לליגיון הצ'כי של הצבא הבריטי.

בשנת 1942 עלה ארצה וגויס לפלמ"ח ובשנת 1944 הדריך אימי לוחמים בתחומי התמחותו אימון גופני, שחייה, קפא"פ- קרב פנים אל פנים, שיטה שהורכבה בעיקר מלחימה בעזרת מקל וספורט שימושי/ ספורט מגן שכלל: אגרוף, האבקות שימושית, ג'ו-ג'יטסו, שימוש בסכין, הגנות נגד תקיפה בסכין ועוד. תוכנית האימונים נערכה ככל הנראה על פי מערכי אימון מסודרים שהיו בשימוש בהגנה בתקופה זו. בשל ידעו הרב וניסיונו המצטבר מעמדו של אימי התבסס כמדריך לחינוך גופני והגנה עצמית. לפיכך, עם קום המדינה התגייס אימי לצה"ל והמשיך את דרכו כמדריך ראשי לאימון גופני והגנה עצמית. את תורת קרב המגע ייסד אימי בצה"ל, על פי אמרתו: "הדרך הקצרה ביותר והמהירה ביותר".

אימי פיתח תרגילי הגנה נגד תקיפות שונות, והגנות נגד איום בנשק. בהתאם לצרכי הצבא באותה התקופה, הותאמה תוכנית האימונים כך שטכניקות העוסקות בלחימה בידיים ריקות ובנשק ארוך הועדפו. כמו כן, נלמדו בהדגשה תרגילי ג'ו-ג'יטסו המתבססים על בריחים, לצורך שחרורים מתפיסות, חביקות וחניקות. במשך הזמן הבחין אימי שחלק מתרגילי ההטלה והבריחים מורכבים ולא ניתנים לביצוע מיידי ע"י כל חייל, לכן התאים ושינה את התרגילים, כך שכל חייל יוכל לבצעם בזמן תרגול קצר.

בשנת 1964 פרש אימי משרות קבע, אך המשיך להיות מעורב בפיתוח קרב המגע בצה"ל כל ימיו. באותה שנה הקים מכון פרטי בנתניה לקרב מגע. הדרכת האזרחים הוסיפה לקרב המגע מימד חדש.

האזרחים שאלו שאלות נוקבות לגבי קרב המגע עצמו, ובמקביל חיפשו את הדמיון והשוני בין קרב המגע לאומנויות הלחימה השונות. התעניינות זו גרמה לגירוי המתאים להמשך פיתוח השיטה.